13.בית הספר ואני
בשנת 1945,חודשים מספר אחרי ששוחררתי מידי הנאצים עליתי לארץ ישראל.
לאחר מיון ראשוני בעתלית נשלחתי ביחד עם עוד ילדים ניצולי שואה למושב באר-טוביה.שם חולקנו למשפחות כאשר ציפו מכל ילד שילמד ויעזור בבית של המושבניק שקיבל אותו.
הייתי אז בן אחת-עשרה וחצי וקטן בעקבות מה שעברתי בשואה.
מר חיים קיבל את הילד הכי קטן בקבוצה וזה היה מוישלה כלומר אני.
נרדמתי עוד בזמן שעסקו בפיזור הילדים ומר חיים הביא אותי לביתו על הידיים ושם הפשיטו אותי והשכיבו אותי לישון.
זה היה בראשית שנת הלימודים והוחלט לצרף אותי לכיתה ד',כך אהיה מופסד רק שנתיים בעקבות
העובדה שלא למדתי שום לימודים מסודרים עד אז ורק מעט חשבון ועברית על-ידי מדריך מחיילי הבריגדה הארץ-ישראלית.
עוד באותו יום הכרתי את המורה של כיתתי,כיתה ד',וראיתי אותו סוטר לילד עולה מסוריה עד שלילד נזל דם מהאף.
זה הזכיר לי את המכות שקיבלתי במחנות והגבתי בכך שארגנתי את ילדי הכיתה לרקוד על גג הכיתה ולא לאפשר למורה המכה ללמד.
המורה פנה למנהל בית-הספר והתאונן על הילד החדש אשר אינו מבין כלום ורק מפריע בשיעורים.
הוחלט להוריד אותי לכיתה ג'.
באם זה יעניין אתכם אמשיך את הסיפור.
כל הזכויות שמורות לסבא משה
m1212 
להשאיר תגובה