המשך של ארועים בשרותי הצבאי

המשך של ארועים בשרותי הצבאי

מחייל-קשר בגולני ועד לטכנאי קשר

התגייסתי לשרות הצבאי ב-18.7.1951 בהיותי בן 17 וחצי,כדי לסגור את הפער מסיום בן-שמן ועד אשר ימלאו לי 18 שנה.

גויסתי ישר לחיל הקשר מכיוון שהיו אז תמרונים גדולים והיה מחסור בקשרים.נבחרתי לקשר כי קבעו לי רמה של עברית א'.היו אז מעט חיילים עם עברית א' כי הרוב היו עולים חדשים זה מקרוב באו.

עברנו קורס קשר בסיסי ונשלחנו כקשרים בתמרונים הכלל צהליים.בסיום התמרונים עברנו טירונות כמחלקה על טהרת הקשרים.רצינו להתנדב לכל תפקיד שהוא בתנאי שנמשיך לשרת כמחלקה-כולנו ביחד.

הצעתנו לא התקבלה והוחלט לפזר אותנו בגדודי גולני וגבעתי כאשר כל גדוד מקבל 6-7 חיילים לשם העלאת רמת הגדודים-כך הוסבר לנו.

כך הגעתי לגדוד 12 בגולני כאחד מ-7 חיילים. בהתחלה שמרתי במוצב תל אל-מוטלה אשר חודשיים לפני כן נערכו שם קרבות עקובים מדם ונפלו עשרות חיילים.לאחר זמן קצר נודע לקצין הקשר שאנחנו בוגרי קורס קשר בסיסי והוא דאג לספח אותנו אליו למחלקת הקשר.

סמל הקשר היה בחור נחמד אותו הכרתי –מזמן היותו חניך בן שמן מקבוצה קצת יותר בוגרת ממני.

יום אחד עבדתי מאד קשה,היו הרבה ליקויים בקווי הטלפון הצבאיים.

אותו היום פנה אלי חייל אשר שרת כשוטר גדודי וביקש שאסדר לו קשר טלפוני עם אימא שלו ברמלה,הלכתי איתו למרכזיה הגדודית ודאגתי שישיגו עבורו קשר טלפוני עם אימא שלו.החייל הבטיח שהוא חייב לי ובהזדמנות הוא יחזיר לי טובה תחת טובה.

בערב התברר שאין אף חייל רענן שאפשר להושיב אותו במרכזיה כתורן לכל הלילה.

חיים סמל הקשר פנה אלי והסביר לי שאומנם אסור לישון במרכזיה אבל אוכל לנמנם קצת,העיקר שאענה למי שיצלצל.נכנסתי לתפקיד במרכזיה ומיד מינויי החוץ האזרחיים[משטרה,ועוד]התגרו בי שלא יתנו לי לישון כל הלילה כי אני חייל חדש והם ידאגו "לשפשף" אותי כמו שצריך.

בתחילת הערב נדנדו לי והזמן עבר,יותר מאוחר נעשה שקט ואני נעשיתי די מנומנם.

נרדמתי מבלי שאשים לב והתעוררתי כאשר אני שומע שהפעמון מצלצל וכמה תחנות אזרחיות מצלצלות.

עניתי למי שצלצל ושמעתי בעודי רדום מאד,"הסמג"ד שלך מדבר,אני כבר מצלצל ליחידה ממספר תחנות ואתה כנראה ישן לך שם"!עניתי לו שהסמג"ד שלי ישן בבסיס והוא סתם מטרטר אותי כפי שאמר בערב שיעשה ורק מפריע לי לישון!

בינתיים התעוררתי וזיהיתי את קולו של הסמג"ד ואז אמרתי:"כן המפקד"!הסמג"ד ביקש שאעביר לו את הקצין התורן.העברתי לו ונשארתי להאזין על הקו.הסמג"ד הורה לקצין התורן להזמין שוטר גדודי שייקח אותי לבית המעצר הגדודי ויכניס אותי לשם ללא שמיכות,את קצין הקשר עליו להביא בפיז'מה שהוא ישמש כמרכזן עד הבוקר.למזלי הגיע השוטר הגדודי עבורו השגתי,ביום הקודם,קשר טלפוני עם אימו ברמלה והוא אמר שאשתמש בשמיכה שלו ולקראת בוקר הוא יעיר אותי וייקח ממני את השמיכה.הוא הזהיר אותי מפני מפקד חדר המעצר אשר ינסה לטרטר אותי והכי טוב בשבילי זה לומר לו ישר שאני משוגע ואזרוק עליו ספסל או כל דבר כבד אחר!

נהגתי בהתאם לעצתו של ידידי השוטר והוא דאג להיות הממונה עלי בעבודות הרס"ר שהוטלו עלי.

הרס"ר שאל את השוטר הגדודי שהשגיח עלי על מה אני נמצא במעצר ואיזה מין חייל אני,השוטר החבר שלי כמובן אמר לו שאני חייל טוב ובמקרה הסתבכתי.

חיים סמל הקשר אשר עוד זכר אותי מבן שמן שלח מכתב המלצה לסמג"ד שיתחשב בי כי עבדתי מאד קשה באותו יום ועל כן נרדמתי בניגוד לפקודות.

בגדוד ידעו כולם כי המג"ד הוא אדם לא צעיר אשר בקרוב יפרוש לגמלאות וכולם פחדו מהסמג"ד אשר ניהל בפועל את הגדוד.הוא היה,לפני בואו ארצה,קצין בצבא האדום ורגיל למשמעת ברזל.

הרס"ר זרז את העמדתי למשפט ואני ציפיתי לקבל לפחות 21 ימי מעצר.הוכנסתי למשפט והשופט היה הסמג"ד בעצמו-למען הסדר הטוב הוגשה התלונה על ידי הקצין התורן של אותו הלילה.

הסמג"ד שאל האם אני מוכן להישפט בפניו ואני כמובן הסכמתי.אז הוא הקריא את כתב האשמה ושאל האם אני מודה באשמה ועניתי לו שלא!הוא נדהם והזכיר לי שהוא היה מעורב בעובדות ועל כן הוא יודע בדיוק מה קרה!

עניתי שאני מודה בעובדות אבל לא באשמה.הוא אמר לי שאסביר את דברי,אמרתי לו שאני יודע כי הוא צודק בטענות שלו אבל אני עבדתי באותו יום מאד קשה והייתי הרוג מעייפות,מצד שני בהיותי חדש בגדוד אנשי התחנות הלא צבאיות התגרו בי כל הערב והייתי משוכנע שגם כאשר הוא צלצל שזה אחד מהם.

הוא הופתע מרמת העברית שלי ובכלל מהרמה האישית שלי.שאל אותי מאיפה אני ואיפה נולדתי וכולי.

אז הורה לי לעבור לנוח ושאל כל מיני שאלות על עברי ואני עניתי לו כמיטב יכולתי.

בסוף הוא שאל האם אני מבין שאיננו יכול לזכות אותי ואני עניתי שאני מבין שאינו יכול לזכות אותי!

הוא רצה לתת לי 21 ימי ריתוק למחנה ואני פניתי אליו שמזמן לא הייתי בחופש ואולי יוכל לתת לי קנס.

הוא החליט שאקבל 7 ימי ריתוק וזאת לאחר שקודם אצא לחופשה של כמה ימים-זה היה ממש פרס!

לאחר שחזרתי למחלקה שאל אותי חיים סמל הקשר מה קיבלתי והתקשה להאמין לי שעליו להוציא אותי לחופש!

ברור שיצאתי לחופש וכאשר חזרתי קיבלתי פס קבוע שאני רשאי לצאת בכל ערב שאינני בתפקיד ואיש לא הזכיר שום ריתוק.זה נתן לי מעמד של חייל וותיק שיש לו לפחות שנה של שרות מאחוריו!

מאז נקבע במחלקת הקשר שאם הסמג"ד צריך מה שהוא הקשור לקשר התפקיד יוטל עלי.הקפדתי תמיד כאשר פגשתי בו,לעבור לדום ולהצדיע לו בהתאם לפקודות תוך שהיה לי תמיד ברור שהוא המפקד ואני חייל פשוט.

הוא היה מחזיר הצדעה וקורא לי להתחמם ליד התנור אשר במשרדו ומסביר לי מה הבעיה שיש לו.

יום אחד נפוצה שמועה שעומד להיפתח קורס מזורז לטכנאי קשר ברמת השדה ואליו יתקבלו רק מי שיש לו בסיס

של בית ספר מקצועי באלקטרוניקה או לפחות חשמל.התברר לי שבלי פרוטקציה אין לי שום סיכוי כי יש אחרים שיש להם פרוטקציה.

פניתי לסמג"ד וסיפרתי לו על כך ושלי אין שום פרוטקציה-תשובתו הייתה:"אתה תהיה בקורס הזה!"

כך הגעתי לקורס טכנאי קשר-שדה כאחד מ-49 חניכים,כולל חניכה אחת.כל יום שישי נערכו בחינות ומי שנכשל עף מהקורס.

כעבור 5 חודשים סיימנו 21 חניכים כולל אחד שנכשל בבחינת הסיום וכולל את החיילת היחידה אשר הייתה יחידה עם תחילת הקורס וסיימה אותו בהצלחה רבה!

עם סיום הקורס צעדנו בתל-אביב במצעד יום העצמאות של שנת 1952ואחר כך נשלחנו איש ליחידתו!